הקורונה מאתגרת אותנו, מציבה מחסומים חדשים, מגבילה חירויות, מצמצמת את מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מרקם החיים, בכל האספקטים של החיים.
אבל נודה על האמת היא מדגישה ומזרזת את מה שכבר ידענו, העולם שאנחנו מכירים כבר משתנה ללא היכר, מהפכות הטכנולוגיה, המדע, פיצוח הגנום, תקשורת ההמונים, וכן גם הפייקניוז, הדיפפייק, תרחישים אפוקליפטיים של בינה מלאכותית ועוד, משנים את המציאות כפי שהכרנו אותה. אמיתות כלכליות, תרבותיות, מדיניות, אנושיות ואפילו משטריות יועמדו בספק. יהיו מדינות שייצאו חבולות וימשיכו להתגלגל במורד ויהיו אחרות שייצאו חזקות יותר, גמישות יותר ומהירות יותר.
זו הזדמנות מצוינת לישראל להוביל, ליזום ולחדש.
החינוך, הכלכלה, התקשורת, התרבות, הדיפלומטיה, התחבורה, הממשק בין שלטון מרכזי, למקומי, למגזר העסקי והאזרחי, כל נדבך שרק נחשוב עליו ניצב כרגע בפני דיכוטומיה- להמשיך ולשמר את הקיים, המוכר והמיושן, או לעבור למודל חדש, זריז, גמיש ושקוף.
הלמידה מרחוק אמנם מסורבלת, המורים אינם שולטים לגמרי במדיום החדש, לרבים מהתלמידים עדיין קשה עם העדרה של הכיתה והסביבה המוכרת, אבל היסודות כבר הונחו- יש לשלב את כוחה האינסופי של הרשת על שלל התכנים שלה, בווידאו, באמצעים חזותיים, בלמידה נדחית, יחד עם עבודה בצוות וחשיבה סקרנית שמובילה שיטות למידה ויישום חקרניות ומתקדמות. מערכת החינוך שלנו כבדה מדי, עייפה מדי וישנה מדי. מעבר בהדרגה למערכת דינמית המשלבת בין לימודים בקמפוס לימודים (בשם הישן : בית ספר) לתכנים ומשימות שניתנים ברשת, חלקם לביצוע פרטי ואחרים משימה בקבוצה, חלקם להגשה מיידית וחלקם משימה מתגלגלת. חשבו על הפוטנציאל של מערכת גמישה ומהירה שכזו.
חשבו גם על מקומות העבודה, על כל אותן מפלצות בטון, משרדים על גבי משרדים, ישיבות שנמשכות אל תוך הלילה, הפקקים בדרך הלוך והפקקים בדרך חזור.
עכשיו דמיינו עולם תעסוקה היברידי- מטה רזה וחזק שנותן שירותים למאות ואף אלפי מועסקים שעובדים מהבית, ממשרדים שיתופיים שפזורים ברחבי המדינה, מקום עבודה שמאפשר לעובד להגיע לפי בחירה למשרד הראשי, אולי פעם אחת בשבוע, אולי פעמיים בשבוע ואולי אף פעם בחודש. מערכת שבנויה על רשתיות ופחות על היררכיה, גמישות כמעט מוחלטת בשעות העבודה, הורים שיכולים להיות נוכחים יותר בחיי הילדים, הפחתת העומס בכבישים ושחרור של נדל"ן משרדים יקר לטובת מסחר, מגורים וריאות ירוקות.
ובדומה לחינוך ולתעסוקה יכולה החדשנות להתוות לנו דרך בכל אספקט נוסף, כי הרי החדשנות אינה רק באזזוורד שמנהלי שיווק אימצו לעצמם כחלק מטרנד עולמי חולף, חדשנות צריכה להיות חלק מהDNA הלאומי שלנו, החדשנות כערך, כגישה שנמצאת בלב של התהליך התכנוני, הביצועי והאסטרטגי.
עלינו לאתגר את המערכת, לא להישען על מה שמוכר ומייצר תפוקות בינוניות בקצב פריון בינוני. עלינו לקחת סיכונים, לעיתים להיכשל, אך הצלחות בזירת החדשנות יובילו כל ארגון, ממשלתי, עסקי או אזרחי לשיפור מעריכי, למקור לחיקוי, לפורץ דרך שאחרים ילכו בעקבותיו.
היוזמה והחדשנות חובה שלא יעסקו רק בטכניקה, רק ב"איך?" אלא יעסקו גם במהות, ב"למה?".
עלינו לממש את חזון "ישן בפני חדש תוציאו", בהתמקדות באיכות חיי האדם, המשפחה, הקהילה ולא רק במערכות, במנגנוני הכוח והאינטרסים, בהבנה כי כולנו רקמה אנושית חיה וחולשת האחד עם השני, וכי כולנו- ממשל, עסק, עמותה ואזרח, מחויבים לאיכות חיי תושבי מדינת ישראל. לא עוד עולם בינארי שבו יש לבחור אחת מהשתיים: או סוציאליזם בירוקרטי ולא יעיל או קפיטליזם דורסני שמשאיר בצידי הדרך רבים. זו העת למבנים ולתפיסות חדשות, שייקחו את הטוב ויוסיפו חדש, תוך מינוף ורתימת הכוחות, היוזמה, המקצוענות והטכנולוגיה לצד הרצון לרווח, גם לעשיית טוב.
יש לנו בישראל את כל שדרוש כדי להיות חברה שכזו.
היוזמה הישראלית, החוצפה, המגבלות הגאוגרפיות שמחייבות אותנו לפתרונות יצירתיים, המצב הגאופוליטי, העדר המשאבים והמחצבים, כל אלו דחפו אותנו במשך 72 שנים להיות מקוריים יותר, בהיי טק, בחקלאות ובביטחון. הגיעה העת לאמץ את החדשנות לכלל פעילות המשק והחברה, זה אולי יהיה קשה, אולי יקומו מתנגדים, אבל זה מה שנכון, במיוחד בעת הזו.
זו קריאה לכולנו, עסקים, ממשלה, אזרחים לשתף פעולה, ליזום ולחדש למעננו.
