האם מתוך משבר הקורונה הגדול נבוא לצמיחה ושגשוג?
המשבר הוליד תוך תקופה קצרה – ומי ייתן לתקופה קצרה – עולם אחר, עולם שיש בו כדי לחשוף חולשות וצרכים, אך גם תעצומת נפש וערכים, שבימים כתיקונם נעלמים מן העין.
המשבר, כטבעם של ימים סוערים, הקצין והאיץ תהליכים שהתקדמו גם כך לאיטם – ובכך פתח צוהר לעתיד. המשבר יכול לשמש כמעין מכשיר רנטגן, שמחצין את המתרחש מתחת לפני השטח, ומאפשר לאבחן מגמות ובהמשך לתכנן מערך טיפולים ביתר דיוק. מעין מכונת זמן, החושפת ומשקפת את אשר יקרה ברבות הימים.
המשבר הוא סוג של ניסוי חברתי – שאילולא הנסיבות לעולם לא היה מתאפשר. המשבר הוא מעבדה לניסוי ותהייה על משמעויות של בדידות ואחווה, ריחוק חברתי וקרבה וירטואלית, אמון, סדרי עדיפות, חולשות, חוסרים,רגישות, פגיעות וחוסן.
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל"
מגילת העצמאות | ה' באייר תש"ח 14.5.1948
עלינו למנף את מה שגילינו במשבר הקורונה כדי לבנות ביחד את עתיד מדינת ישראל:
- תעסוקה
הקורונה סחפה אותנו ביעף לעולם שעד כה נראה היה רחוק לחלוטין ובו המוני אנשים מחוסרי עבודה מסיבות מבניות. בכך היא מזמינה אותנו לחשיבה על מבנה עתידני של שעות עבודה ומנוחה בעולם שבו הטכנולוגיה מייתרת חלקים נרחבים של התעסוקה, ומרעידה את חוסנו של התא המשפחתי. הקורונה מחייבת אותנו לחשוב על עבודה, הכשרה, מיסוי ורווחה ועל בניית חוסן תעסוקתי לעתיד שלפתע נראה לעין. - אנחנו והם
הקורונה שמה תחת זכוכית מגדלת את האדם הבודד והמתבודד החושש להתקרב אל האחר, שחי בתאו המשפחתי הצר, שביתו הוא מבצרו, והוא כמו כל בני עמו המתכנסים בתוך עצמם, סוגרים את השערים והשמים בפני זרים. אך מנגד היא גם יצרה – לראשונה בתולדות העמים – אנושות החווה גורל משותף; אנושות המתגייסת למלחמה לא זה כנגד זה – אלא כולנו נגד ווירוס קטן ובלתי נראה ללא אמצעים מיוחדים. היא מייצרת הזדמנות לעמים, ולישראל בפרט – האם נתכנס או שנהיה למגדלור וסגולה? האם נתנתק או שנשתף פעולה? - תלות ועצמאות
הקרונה הדגימה איך עולם פתוח ומקושר מאיץ את התפשטות המגפה, ומעצים את הפגיעות – אבל גם שהידע והמדע משתמשים באותה פתיחות כדי להעצים את החוסן ולהאיץ את החיסון. מכאן מתבקשת חשיבה מחודשת על המאזן של תלות ואי-תלות של מדינת ישראל בעולם הרחב. - למידה וחינוך
הקורונה לימדה אותנו על למידה וחינוך. היא הראתה איך ניתן להעתיק את הכיתה, את התלמידים ואת המורה מבית הספר השכונתי לעולם וירטואלי, ואיך ניתן ללמוד בלי כיתה, בלי מורה ובלי בית ספר שכונתי במובנם הקלאסי והמוכר. היא גם חשפה כמה לא היינו מוכנים לזה ושכל זה לא היה קורה לולא צו השמירה על בריאות הציבור.
היא גם הבליטה את החינוך אל מול הלמידה, את הצורך בדמות מבוגר משמעותי, באינטראקציה חברתית. איך ייראו החינוך והלמידה בעתיד? איך נבנה דור צעיר עם חוסן נפשי ותעסוקתי? איך יקום דור של צעירים עצמאיים בעלי תשוקה לידע שלומדים ומפתחים חירות מחשבתית בעולם של אי וודאות תוך המשך היניקה מכל מה שיש למורים אנושיים ומחנכים להציע? היא העלתה שאלות בדבר מקומו של הממסד בחינוך ולמידה והיא גם שיקפה עד כמה הממסד לא היה מוכן לעתיד ואולי אף לא להווה. - טכנולוגיה
ההתמודדות עם וירוס הקורונה קשרה כתרים לכל מה שחוצץ – לריחוק החברתי, למסכה שעל הפנים, לקירות ולגבולות – אך באותה נשימה הביאה לכל מקום את הטכנולוגיות החודרות כל חיץ ומתעלות על המרחק והמיקום. עסקים, קשישים, דתות, חנויות, צדקות, מדענים, הורים וילדים, אוניברסיטאות, אומנים וזמרים כולם גילו את הטכנולוגיות שפותחו בשנים האחרונות, ושחיכו לשעת כושר כדי לפרוץ. - בריאות הנפש ובריאות הגוף
הקורונה פוגעת לא רק בדרכי הנשימה – היא גם ממיטה בדידות, עוני, ולחץ על התא המשפחתי – ובכך היא כופה עלינו לחשוב מחדש על סולם הערכים. השמיכה הקצרה מלהכיל, ההחלטות כבדות משקל. והמעשים נחוצים. - אזרח, חברה, מדינה
הקורונה נתנה לממשל כח כמעט דמיוני: כח להשבית את הכלכלה, לכלוא את התושבים בבתיהם, ולרגל אחריהם עם כלים פולשניים. אזלת ידה נחשפה כשעשרות אלפי בני נוער התנדבו לסייע לחלשים, ואנשי תעשייה נרתמו להשיג ציוד רפואי שייתן מזור לחולים. זו שעתה היפה של החברה האזרחית. כשיעבור זעם, מן הסתם, גם יבוטלו הגזרות ותחלש רוח ההתגייסות, אבל נשאר עם השאלה: האם חלוקת הנטל בין המגזר הפרטי, הציבורי, והשלישי הם אופטימליים? האם יש שיתוף פעולה והפרייה הדדית ביניהם? האם יש מודלים אחרים? וגם איך עומדים על משמר החירות?
קרא עוד
בסיס הגורל והיעוד שלנו כמדינה, ושל החברה הישראלית נשען על ברית אחים ואמון. גדלנו יחד על ברכי סיפורים של שורדי השואה, לוחמי העצמאות, חלוצי הביצות ומפריחי השממות. שירתנו ביחד בצבא, אנחנו חווים ועוברים את מעגלי הכאב של יום השואה והזיכרון ואת גאוות יום העצמאות. ביחד. התחייבנו באותה ברית אחים לחיות עם השבטים והעמים השונים שבתוכנו לצמוח ולשגשג יחדיו.
אמון בסיסי זה הוא היסוד לקיומינו ועליו לבוא לידי ביטוי, יום יום שעה שעה, בשגרה, בצמיחה ובכל חלקי החברה.
אמון נובע מיצירת ערך, כזה שנמדד בשקיפות ובעמידה בציפיות. לאורך זמן מפתחים ציפיות ועומדים בציפיות של אחרים מאיתנו. וכשמועדים, לוקחים אחריות.
אמון, ערבות הדדית, וחזון משותף הם היוצרים חוסן. חוסן תעסוקתי וכלכלי. חוסן אישי, משפחתי, קהילתי, חברתי ולאומי.
המדינות והקהילות שתצלחנה את המשבר הנוכחי ומשברים עתידיים הן אלו שבהן האמון גבוה ואף יגבר בעקבות המשבר. מדינות בהן הסולידריות החברתית תבלוט ותתחזק יתחסנו מפני קריסה ויהיו להן שאר הרוח והכלים לצלוח כל אתגר. קיבלנו מתנה, פסק זמן של סולידריות, מתנה שצריך למנף אותה.
אמון בנוי על סיפור משותף, וחזון משותף. על ערכים, שיח ובעיקר מעשים משותפים, מעשים בעלי ערך אמיתי לאנשים, הנאמנים לאותו חזון ולאותה השאיפה.
בעידן המודרני, אמון בנוי על שקיפות. שקיפות של מנהיגים. שקיפות של אזרחים. שקיפות מבוססת מדדים שאנו עמלים ומחוייבים לשפר. עם שקיפות ומדדי חוסן למשפחות ניתן להבין ולדעת בדיוק מה המצב ומהו צו השעה ומתוך כך – ניתן להושיט עזרה. עזרה שיוצרת ערך לאדם עצמו, למשפחתו.
ערך, כשהוא צומח מהאדם ומהמשפחה, יוצר חברה טובה ובריאה יותר. עזרה הנמדדת בתוצאות בשטח ושהגשתה יוצרת אמון. עם שקיפות ניתן להאמין. עם שקיפות ניתן למדוד ביצועים, לעמוד בציפיות. שקיפות מייצרת אמון. ואמון יוצר את הבסיס לחוסן.
ביום העצמאות ה – 72 למדינת ישראל ובפיתחה של השנה ה 73 למדינת ישראל, המציאות מזמנת לנו אתגר לחידוש המחויבות ההדדית תוך שאנו מחדשים את סיפורנו המשותף וחלומנו הישן-חדש. חלום נועז של עם שחזר לארצו לבנות משהו אחר. איכותי ושרשי כאחד. רוח התקומה והגשמת חלום השיבה שהתגשם בדורנו עם גלי העלייה מכל קצוות תבל, והוא מולחם במסורת עמנו ארוכת השנים, עשייה בחומר, ברוח, למען האחר ועמו, תורה עבודה וגמילות חסדים; משתלב עם מסורות העמים שבתוכנו, שבחרו לחיות חיים משותפים ומשגשגים.
הגיע הזמן להשיב את האמון; לספר ולחלום ביחד.
לבנות אמון וסולידריות ולהאיר את פני המחר. יזמי היי טק וחקלאים, ילדים ומבוגרים, חיילים ומורים, עצמאים, מעסיקים ושכירים, משרתי ציבור ואזרחים, אנשי מעשה ורוח שרוצים להשפיע לטובה על חיי האחים והאחיות, האמהות והאבות, הבנים והבנות, הנכדים והנכדות ועוד דורי דורות.
באנו לבנות קומות נוספות על בסיס האמון והשותפות של החברה הישראלית המופלאה. באנו לבנות ברית חוסן אזרחית לדורות. באנו לבנות אדם, עם ומדינה למופת לעוד אלפי שנים. ביחד.
אנו באנו לבנות.
לכן אנחנו מבקשים לתת את הדעת והמעשה, על כל אלה, כשלנגד עינינו הקסם שבחיבור החירות וההשתייכות, הערכים והעסקים, על בסיס העקרונות הבאים:
- טווח ארוך
איננו תרים אחר פתרונות קצרי טווח לחילוץ מהיר ממשבר הקרונה. אנו מעוניינים לראות את משבר הקורונה כקרש קפיצה לעתיד טוב יותר, לשינויים מבניים ותשתיתיים.
- חדשנות
הקורונה שברה דפוסים ומוסכמות כלכליים, בינלאומיים, חברתיים וערכיים – ובכך היא מאפשרת חשיבה בתולית, חדשנית, פורצת דרך על אכסיומות ופרדיגמות. איננו שבויים בקסמה של הנוסטלגיה אלא חושבים מבראשית על מדינה וחברה מתחדשת, מתעצמת ועתיד טוב יותר.
- לקדם עשייה
אמנם סוף מעשה במחשבה תחילה והמחשבות שלנו שואבות תוכן רב מעולמות מדעי המדינה והחברה, הכלכלה והעתידנות, ברם המטרה שלנגד עינינו היא לא מחקר וניתוח שנשארים בשדה הדעת או מנוסחים היטב בניירות עמדה. אנחנו שואפים להיות אנשי מעשה, המעזים, היוזמים ופועלים, המפלסים תלם בחריש עמוק וזורעים באמונה לדורות.
- מסך הבערות
נר לרגלינו הידיעה שאף אחד מאיתנו לא בורר לעצמו את הגנטיקה או את הסביבה שבה הוא נולד. אנחנו עוטים מסך של בערות ושואלים מהי החברה הטובה שאנחנו רוצים לקדם ועושים זאת במנותק מהידיעה לאילו מעמד, דת או שכונה אנו משתייכים. השאלה מבחינתנו היא לאיזה חברה היינו רוצים להיוולד?
- שיתוף בין מגזרי
אנחנו שואפים שלא לייצג או להעדיף אף קבוצה בציבוריות הישראלית. כשלכולם טוב, טוב יותר לכולנו. אנו מאמינים כי סוד קיומנו וערכנו היחסי הוא ביכולת החיבור בינינו כאוסף פרטים לחברה יוזמת ופורצת דרך. רק ביחד, המגזר הפרטי, הציבורי, האזרחי, ובעיקר כל אחד ואחת מאיתנו תוך בניית אמון והפרייה הדדית, נוכל להצליח בגדול לאורך זמן.
- האדם והמשפחה במרכז – האחריות ההדדית על כולנו:
בעולם היום וגם בעתיד, המורכבות גדולה, הקישוריות רחבה וזמינה, האפשרויות הן אינסופיות, ההשתנות תמידית ומהירה, האינטרסים רבים ומורכבים, המציאותי והמדומה מתערבבים זה בזה ולכן קל מאוד להתבלבל, קל מאוד לאבד כיוון, קל מאוד לבלבל בין עיקר לטפל. בעולם כזה שמנו לנגד עינינו מדד אחד – שיפור איכות חייו של האדם. מדד שכולנו, בברית אחים מחוייבים לו.
על בסיס כל אלה חברנו יחדיו להתחייב לעשות ולבנות אמון לדורות
הבנייה חייבת להתחיל מיד. אתחול מעשי דרוש ממש עכשיו.
אנחנו מאמינים שאל מול אתגר הקורונה, יצא ויוצא כל הטוב והיפה שבנו כעם, כחברה אזרחית, כשותפי גורל ויעוד. ביחד עם ערבות הדדית. אנחנו אופטימיים.
ביחד, באמון, נבנה את הקומה הבאה ואת חוסנה של מדינת ישראל. פרקים ראשונים של מחשבה על הצעד הכלכלי הבא, מוגשים לכל מי שירצה להצטרף וליצור.
מוזמנים לקחת חלק בבניית עתידנו המשותף.
בברכה,
הצועדים במסע "מדינה למופת", ישראל השת"פ, 2020
